או: מה אפשר ללמוד מאנשים שמתו וחזרו לחיים?
אני לא יודעת למה, אבל אני מוצאת חוויות סף מוות כמרתקות, אז קראתי ושמעתי לא מעט סיפורים של אנשים שעברו מוות קליני, וחזרו לספר מה הם חוו בצד השני.
לסיפורים השונים מאפיינים דומים:
חווית יציאה מהגוף הפיזי,
תחושת שלווה עילאית,
ראייה של הטוב,
ואהבה ללא תנאי וחיבור עמוק לכלל היקום- חי צומח ודומם.
אנשים שחוו חווית סף מוות מספרים על מקום נעים, אוהב ומנחם, שגרם להם להפסיק לפחד מהמוות של עצמם ולקבל אחרת מוות של אנשים בסביבתם.
בנוסף, הרבה מספרים על חיבור עם נשמות של קרובים שנפטרו.
הנושא הזה גם מקבל מקום בספר "מסע הנשמות" מאת מיכאל ניוטון.
בספרה: "מתה להיות אני" מתארת אניטה מורג'ני איך כאשר גופה עבר קריסת מערכות עקב סרטן בשלב מתקדם היא עברה למימד אחר בו הרגישה חופש, אהבה ללא תנאי והיעדר שיפוטיות.
במימד הזה היא יכלה לראות, לשמוע ולהרגיש את כל מה שקרה לקרובי משפחתה שישבו מול מיטתה המומים, אבל גם את מה שקרה בחדרים מרוחקים בבית החולים, ובמטוס שבו שהה אחיה שהיה בדרכה אליה.
אניטה לא רק חזרה מהמימד המופלא הזה, היא גם הביאה איתה הבנה ויכולת לעבור החלמה מלאה מהסרטן שהשתולל בגופה.
הסיפור שלה לא יאמן.
וכשאני כותבת לא יאמן- אני מתכוונת שיש בי חלק שממש מתקשה להאמין לו,
אבל יש גם חלק שיודע שאנחנו הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים שאנחנו, ושניסים קורים.
אניטה כותבת שיש בה הבנה שמה שקרה לה הוא מדויק והיה צריך לקרות בדיוק ככה.
במילים אחרות-
זה היה שיעור.
שיעור רוחני.
שיעור רוחני קשה.
אני תמיד מבקשת שיעורים קלים.
אני מוכנה להיות תלמידה מצטיינת, להיות קשובה ולהגיב לסימנים ומסרים,
אני מוכנה ונכונה גם ללמוד משיעורים של אחרים.
אז אם אתם כמוני- הנה כמה הבנות שמביאה איתה אניטה מחווית סף המוות שלה ואולי כולנו יכולים לספוג פנימה -
1. היעוד שלנו תמיד מחובר לאנשים אחרים וללהרבות טוב בעולם- אניטה מספרת שהיא עמדה בפני החלטה- האם להמשיך להתקיים במימד המופלא שאליו הגיעה, או לחזור לגוף הפיזי (המאד חולה באותה העת).
ההכרעה לחזור נשענה על כך שהיא ראתה לנגד עיניה שיש לה תפקיד בעולם הפיזי, ושעליה למלא אותו. בספר "העולם לא יכול להתקיים בלעדיך" כותב משה שרון על כך שאם הגענו לגוף הפיזי הזה, בהכרח יש לנו תפקיד בעולם. מה התפקיד שלך?
2. "כולנו רקמה אנושית אחת חיה"- כן, כמו בשיר של חוויה אלברשטיין. כולנו מחוברים באיזשהו אופן. אסתר היקס (מורה רוחנית) אומרת שכולנו שלוחה של אותו מקור אנרגיה. אניטה מגיעה לאותה המסקנה בחווית סף המוות שלה. היא חווה באופן ממשי את החיבור העמוק לכל. היא חווה את זה שכולנו אחד, שאנחנו לא באמת יחידות נפרדות. אני מוצאת בעיקרון אי הנפרדות נחמה רבה, חיבור וחוסן, וגם חמלה לאחרים.
3. גן עדן הוא מצב, לא מקום- את העיקרון הזה למדתי גם בספרה של פריידיי מרגלית- "גן עדן זה כאן". כישויות שמכילות בתוכן גם מימד רוחני בנוסף למימד הפיזי, אנחנו יכולים להתחבר ל "גן עדן" ולחיות אותו. לפחות לפעמים.
אניטה מספרת איך אחרי שכל חייה ניסתה להתאים את עצמה לסביבה- לסביבה שבה חיה בהונג קונג, ולסביבה התרבותית ההינדית המסורתית שממנה הגיעה החזרה מחווית סף המוות הבהירה לה שעליה להיות היא עצמה, וכך היא כותבת בספרה:
"הבנתי שאינני צריכה לצאת החוצה ולחפש מהו הדבר שאני אמורה לעשות- הוא יתגלה לעיני. הוא כרוך בעזרה לאנשים רבים- אלפים, אולי עשרות אלפים. אולי מדובר במסר שעלי לחלוק עמם. הבנתי שאינני צריכה לרדוף אחרי משהו או להתאמץ להבין כיצד להשיגו. עלי פשוט להניח לדבר להתגלות. כדי להגיע למצב המאפשר הזה, היה עלי לעשות דבר אחד בלבד- להיות אני! הבנתי שכל אותן שנים כל שהיה עלי לעשות הוא להיות אני עצמי, ללא שיפוטיות וללא תחושה שאני פגומה. בה בעת הבנתי שבבסיסה הוויתנו עשויה מאהבה טהורה. אנחנו אהבה טהורה- כל אחד ואחד מאיתנו. כיצד יכול להיות שאיננו כאלה אם הגענו מהשלם ואנו חוזרים אליו? ידעתי שהבנה זו פירושה לא לפחד ממי שאנחנו, לעולם. לכן להיות אהבה ולהיות עצמנו זה בעצם היינו הך!
כשחוויתי את התגלית הגדולה ביותר שלי, חשתי כאילו ברק היכה בי. הבנתי שבעצם היותי האהבה, באמת אוכל לרפא הן את עצמי והן את האחרים. מעולם לא הבנתי זאת קודם לכן, ופתאום נעשה דבר ברור כל כך. אם כולנו אחד, חלקים שונים של אותו השלם, שהוא אהבה ללא תנאי, אז מובן שאנחנו אהבה!
ידעתי שזוהי המטרה היחידה בחיים: להיות אנחנו עצמנו, לחיות את האמת שלנו ולהיות האהבה שאנחנו.
כאילו כדי לאשר את התובנה הזאת, נעשיתי מודעת למסרים ששלחו לי אבי וסוני גם יחד: כעת כשאת יודעת את האמת על מי שאת באמת חזרי וחיי את תחייך ללא פחד!"
מתוך "מתה להיות אני" מאת אניטה מרג'ני.
איזה מסר אתם מקבלים מפה? מה מהדהד הכי חזק?
コメント